close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

כמה מטות היו במכות מצרים

הרב שמעון פרץג אדר, תשפא15/02/2021
פרק קמח מתוך הספר רשפי דת א
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק קמח מתוך הספר רשפי דת א

תגיות:

כמה מטות היו במכות מצרים

מפשט הפסוקים בפרשות וארא ובא עולה שהיו שני מטות, מטה אהרן ומטה משה, כפי שנראה בהמשך דברינו. לעומת זאת ישנם מספר פסוקים אחרים שמשמע מהם שהיה רק מטה אחד, והוא מטה האלקים. עלינו להבין, אם כן, כמה מטות היו? וכן עלינו להסביר את לשון תורתנו האלקית, מדוע כתבה בלשון מיוחדת, שמשמע ממנה שני דברים סותרים לכאורה.

הפסוקים שמראים שהיו שני מטות

"ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין... וישלך אהרן את מטהו... ויבלע מטה אהרן את מטתם" (ז,ט-יב). כלומר, הנס של הפיכת המטה לנחש נעשה במטהו של אהרן.

במכת הדם כתוב "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך... אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים... והיה דם" (ז,טו-יט). כלומר, שמכת הדם נעשתה על ידי מטהו של אהרן, שהוא המטה אשר נהפך לנחש לפני פרעה.

במכות הצפרדע והכינים כתוב "אמר אל אהרן נטך את ידך במטך... והעל את הצפרדעים (ח,א)... אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם... ויט אהרן את ידו במטהו" (ח,יב-יג). כלומר, שמכות אלו נעשו על ידי מטהו של אהרן.

ואילו במכות הברד והארבה כתוב שנעשו על ידי מטהו של מרע"ה ככתוב "ויט משה את מטהו על השמים... וימטר ה' ברד על ארץ מצרים (ט,כג)... ויט משה את מטהו... נשא את הארבה" (ט,יג). כלומר, שמכות אלו נעשו על ידי מטהו של מרע"ה.

הפסוקים שמראים שהיה מטה אחד

אמנם ישנם פסוקים אחרים המראים שהיה מטה אחד בלבד: בפרשת בשלח לגבי הוצאת מים מהצור כתוב "ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת" (יז,ה). כלומר, מטהו של מרע"ה היכה את היאור, ואילו מהפסוקים לעיל למדנו שמטה אהרון הכה? אלא צריך לומר שהיה זה אותו מטה.

 בפרשת שמות כתוב "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת" (ד,יז). כלומר, שכל מכות מצרים יעשו לכאורה במטה הזה.

בדרך אגב נביא כאן קצת ממדרשי חז"ל לגבי המטה ומקורו. וזו לשון מדרש תנחומא ישן "אמר לו היאך אביא עליו את המכות, אמר לו הקב"ה את המטה הזה תקח בידך. אמר ר' יהודה בר אמי המטה משקל מ' סאה היה בו, ושל סנפירינון היה וי' מכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, אמר לו הקב"ה המטה הזה יביא עליו את המכות, ראה נתתיך אלקים לפרעה" (וארא יג. – "תורה שלמה").

לפי הריטב"א, בפירושו על ההגדה, הקב"ה נתן מטה זה למרע"ה לאחר שהתגלה אליו בסנה, ולאחר שהמטה מהעץ של מרע"ה נהפך לנחש, והוא דייק זאת מהפסוק שציטטנו לעיל בפרשת שמות וזו לשונו "לא יאמר אדם "הזה" אלא על מה שבידו שנותן אותו לחבירו".

לעומתו, משמע ממדרשי אגדה (מחזור ויטרי, הגדה כמנהג תימן - עיין בספר תורה שלמה אות פט), שמרע"ה מצא מטה זה בחצרו של יתרו והוא התגלגל לחצרו של יתרו מאדם הראשון, ומרע"ה הלך לכל מקום עם מטה זה. לפי מדרשים אלו, מטה מיוחד זה נהפך לנחש לפני מרע"ה במדבר ולא מטה פשוט מעץ.

מחלוקת מדרשים - דעת מדרש רבה

נלע"ד בעזה"י שישנה מחלוקת מדרשים לגבי מספר המטות. דעת מדרש רבה שהיה מטה אחד, וזו לשונו "ומטה האלקים בידי - אמר לו מטה זה בידי, שאמר המקום: יהי בידך לעולם. דבר אחר ומטה האלקים בידי - כשעשה בו אהרן נסים נקרא על שמו שנאמר מטה אהרן. ובזמן שעשיתי אני בו נסים נקרא על שמי. ובזמן שהקב"ה עושה נסים נקרא על שמו שנאמר ומטה האלקים" (סדר בשלח לגבי מלחמת עמלק).

מדרש זה גם מבאר את הסתירה לכאורה בפסוקים שכתבנו לעיל. המדרש סובר שהיה מטה אחד, וכל המכות שנעשו על ידי מטה, נעשו על ידי מטה זה, וכאשר אהרן הוצרך לעשות את המכות, מרע"ה נתן לו את המטה והוא נקרא מטהו של אהרון.

כדעתו של מדרש זה ישנם מדרשים נוספים, לדוגמא: מדרש "שכל טוב", וזו לשונו "אמר אל אהרן קח מטך- שנתתי לך..." (ז,יט). כלומר, המטה היה של מרע"ה שנתן אותו לאהרן ולכן נקרא על שמו. דוגמא נוספת היא מדרש "ילמדנו" הסובר כדעת מדרש זה לגבי העובדה שהיה מטה אחד, וזו לשונו "... והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך והוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו" (הובא בספר תורה שלמה על ז,י).

גם המכילתא (על פסוק יז,ה) סוברת שבמטה אחד נעשו כל מכות מצרים, וזו לשונה "אמרו, המטה הזה של סנפירינון הוא, של פורענות הוא, הוא הביא עשר מכות על המצריים במצרים...".

דעת הזוהר הקדוש

נלע"ד בעזה"י שלפי הזוה"ק היו שני מטות: מטה אהרון שהיה מטה רגיל, ומטה משה שהיה מטה מיוחד העשוי מחומר מיוחד [סנפירינון]. במטה אהרון נעשו מכות דם, צפרדע וכינים. וזו לשונו לגבי הפיכת המטה לנחש לפני פרעה ובליעתו את מטות מכשפי מצרים "ואמרת אל אהרן קח את מטך - מאי טעמא מטה אהרן ולא מטה משה? אלא ההוא דמשה איהו קדישא יתיר דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא [הסיבה שהנס נעשה במטה משה ולא במטה אהרן היא משום שהמטה של משה הוא קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון - ביאור הסולם], ולא בעי קודשא בריך הוא לסאבא ליה באינון חוטרין דחרשיא [ולא רצה הקב"ה לטמא מטה מיוחד זה באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם]. ולא עוד אלא לאכפייא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, בגין דאהרן אתא מימינא, שמאלא אתכפייא בימינא" (ח"ב כח:).

עולה במפורש מדברי הזוה"ק שהיו שני מטות, ומטהו של משה היה בדרגה עליונה יותר.

אמנם הזוה"ק כתב דבריו רק לגבי הנס של הפיכת המטה לנחש לפני פרעה ולא לגבי המכות הראשונות, ולגביהם אפשר לכאורה לומר שהם נעשו במטהו של מרע"ה, על מנת לתרץ את הקושיה מהפסוקים שהבאנו לעיל, אבל זהו דוחק גדול לומר כך, כיון שמפשט הפסוקים עולה מפורשות שאהרן הכה את היאור באותו מטה שנהפך לנחש.

דעה ראשונה במדרש רבה כזוה"ק

מסתבר שגם הדעה הראשונה במדרש רבה שהבאנו לעיל סוברת כמו דעת הזוה"ק ואשר על כן חלקה על הדעה השניה ולא דרשה כמוה [עיין במאמר הבא]. וזו לשונה "ומטה האלקים בידי - אמר לו מטה זה בידי, שאמר המקום: יהי בידך לעולם". משמע, שמרע"ה צווה להיות תמיד ובכל מקום שאליו הוא הולך עם מטהו. ומכיוון שכך, מסתבר מאד שלא נתן את מטהו לאהרן לעשות בו את המכות הראשונות, כמו הדעה השניה במדרש רבה, ואם כן, על כרחנו צריך לומר שהיו שני מטות בעשיית מכות מצרים.

 

מדוע המכות הראשונות נעשו במטהו של אהרן?

הזוה"ק הסביר מדוע מטה משה לא נהפך לנחש אלא מטה אהרן, זאת על מנת שמטה משה לא יטמא בטומאת המכשפים בכך שיצטרך לבלוע את מטותיהם. אבל עדיין צריכים אנו להבין מדוע מכות דם, צפרדע וכינים לא נעשו במטה משה.

יתכן לומר לפי הזוה"ק ולפי הדעה הראשונה במדרש רבה כך: כיון שאהרון הוצרך לעשות מכות אלו, הוא עשה זאת במטהו ולא במטה משה, כיון שרק משה יכול להשתמש במטהו לרוב קדושתו, ונאסר עליו להפרד ממנו.

יתכן הסבר אחר על פי דברי רש"י וזו לשונו "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן" (ז,יט). וכן לגבי מכת כינים "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן" (ח,יב). כלומר, מכות אלו נעשו על ידי אהרן כיון שמרע"ה לא רצה להיות כפוי טובה כלפי היאור והעפר.

כך הוא ההסבר: אילו היה מרע"ה נותן מטהו לאהרן ובו היו נעשים האותות היתה זו עדיין כפיות טובה מצדו, שעל ידי מטהו מוכים היאור והעפר שהגנו עליו.

יתכן הסבר אחר, על פי טעמו השני של הזוה"ק לגבי המטה שנהפך לנחש, וזהו תרגומו "ולא עוד, אלא כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל, צריכים למטה אהרן, משום שאהרן בא מימין, שהוא כהן, והשמאל נכנע אל הימין" (באור הסולם). להבין את עמקם של דברים אין אנו יכולים, אבל מכל מקום למדנו מדברי הזוה"ק שהמטרה היתה לכפות את החרטומים לאהרן, שהיה לו כח מיוחד לגבור עליהם.

מכיוון שגם במכות דם, צפרדע וכינים ניסו החרטומים את כוחם, היה צורך דווקא במטהו של אהרן שיש בידו לגבור על טומאת החרטומים.

באור הפסוק בפרשת בשלח למ"ד שני מטות

בפרשת בשלח כתוב "ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת" (יז,ה), ומשמע שמטה מרע"ה הכה את היאור, ואילו לפי הזוה"ק עולה שמטה אהרן הכה את היאור! כיצד נבאר את הדברים?

נלע"ד בעזה"י לבאר הדברים על פי תרוץ לשאלה אחרת העולה מקריאת פסוק זה: וכי מרע"ה הכה את היאור, הרי אהרן היה זה שהכה? וביארו חז"ל "וכי משה הכהו, והלא אהרן הכהו, אלא לומר לך כל המעשה [גורם לו לעשות] את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (סנהדרין צט:). הזוה"ק ענה בניסוח קצת שונה "אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידי דמשה ושווייה קרא דאיהו עביד" (חלק ב,יב).

נלע"ד בעזה"י לבאר כוונתו כך: כוחו של אהרן נבע מכוחו של משה, ואהרן היה שליח של משה ולכן נחשב שמשה הכה את היאור. וכך גם ניתן לבאר את ענין המטה. לפי שמטהו של אהרן היה מטה פשוט היה לו צורך לקבל את כוחו ממטהו של משה, שהיה מטה מיוחד בעל כוחות מיוחדים. הפסוק בפרשת בשלח בא ללמדנו שגם כוחו של אהרן וגם כוחו של מטהו נבעו ובאו מכוחו של משה ומכוחו של מטה משה, ולכך כתוב שם שמשה ומטהו הכו את היאור.

באור נפלא לפסוק בפרשת שמות למ"ד שני מטות

בפרשת וארא ביררנו את ההבדל בין אות למופת, והגדרנו ש"אות" משמעותו דבר שמטרתו להוכיח דבר אחר, והוא מהווה סימן. וכתבנו שם, ששלשת הניסים שמרע"ה עשה לפני בני ישראל נקראו אותות, כיון שמטרתם היתה להוכיח לבני ישראל שה' התגלה אל מרע"ה ואמר לו שהגאולה בפתח.

לפי מדרש רבה, משמעות דברי ה' אל מרע"ה באומרו לו "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת" (ד,יז), היא רק לשלשת האותות שיעשו לפני בני ישראל על ידי מטהו של מרע"ה.

לפי הזוה"ק, הדברים שונים והם מתבארים בצורה נפלאה. כוונת הקב"ה לא רק לשלשת האותות הנ"ל שיעשו במטהו של משה, אלא גם לחלק ממכות מצרים, לאותם מכות הקרויות אותות. כתבנו שם שרק ארבע מבין עשר המכות קרויות אותות והן: צפרדע, ערוב, ברד ובכורות. חלק ממכות אלו נעשו על ידי מטהו של מרע"ה, ואילו ששת המכות הנותרות קרויות "מופתים" וחלקן נעשו על ידי מטהו של אהרן.

התורה לא כתבה בפסוק זה "מופתים", כיון שהמופתים נעשו גם על ידי מטהו של אהרן, ואילו בפסוק זה הקב"ה אמר למרע"ה על ניסים שיעשו במטהו, והם רק "אותות" ולא "מופתים".

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה